עזבון המנוח זרגרי עובדיה ז"ל ואח' נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה נשוא תיק זה הנה תביעת פיצויים שהוגשה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 על ידי עזבון המנוח זרגרי עובדיה, אשר נהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.2.07, בהיותו הולך רגל.

ב"כ הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט בנוגע לגובה הנזק שנגרם לתובעים והמחלוקת שנותרה היא לעניין הניכויים.

המנוח היה פנסיונר של משטרת ישראל והאלמנה מקבלת פנסיה מהמדינה. כמו כן מקבלת האלמנה קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי.

בין הצדדים אין מחלוקת כי מסכום הפיצוי יש לנכות תחילה את קצבאות הפנסיה, ורק לאחר מכן את קצבת השאירים. אין גם מחלוקת כי קצבאות השאירים והפנסיה שתקבל האלמנה גם יחד עולים על סכום הנזק.

המחלוקת היא כיצד יש לבצע את הניכוי.

לטענת התובעים יש לנכות את קצבת הפנסיה היחסית שזכאית המדינה לקבל, ומהסכום שנותר, אשר נבלע בגמלאות המל"ל, זכאים התובעים ל- 25%.

לטענת הנתבעים, התובעים זכאים ל- 25% מהסכום שנותר לאחר ניכוי הפנסיה במלואה, אשר נבלע אף הוא בקצבאות המל"ל.

שני הצדדים מסתמכים על ע"א 541/88 החברה להגנת הטבע נ' עזבון פורמן, פ"ד מו(1) 133 (1991), ובנוסף מפנים לפסיקה אשר תומכת בעמדתם.

אני מקבלת את פרשנות התובעים לפסק הדין בעניין פורמן. בפסק הדין הבהיר השופט אור כי ראוי היה לקבל את הטענות, אשר הוגדרו בפסק הדין כטענות ב"כ התלויים, (סעיף 15 לפסק הדין) וטענות אלה תומכות בפרשנות התובעים. למסקנה דומה הגיע ביהמ"ש בע"א (מחוזי ת"א) 1002/07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון חמיס (פורסם במאגרים, 5.8.09).

בדוגמא המתייחסת למקרה כמו זה שבפני, המובאת בעמוד 841 לספרו של א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה חדשה ומעודכנת) הניכוי שנעשה הוא של החלק היחסי של גמלאות המדינה.

כפי שטוען ב"כ הנתבעים, בפרשת געדי (ע"א 3053/98 געדי נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 933 (1999) קבע ביהמ"ש כי תחילה יש לנכות את תשלומי הפנסיה, כאשר הוא מתייחס למלוא התשלומים, אולם באותו מקרה לא עלתה, ולכן גם לא נדונה, הטענה כי יש לנכות רק את החלק היחסי. הטענה בעניין הניכוי היחסי לא עלתה, ולכן גם לא נדונה, גם בת"א (מחוזי י-ם) 1587/99 עזבון אלוש נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 30.6.02) אשר אליו הפנה ב"כ הנתבעים.

למסקנה לפיה זכאים התובעים לקבל 25% מהנזק לאחר ניכוי החלק היחסי של הפנסיה אפשר להגיע גם בדרך אחרת.

סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 קובע כי:

"הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגמלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגמלה זכאי לפחות ל- 25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה."

כפי שנפסק:

"על-פי לשון סעיף זה זוכה הניזק ב25% נוספים של פיצויים על נזקו, כאשר המוסד לביטוח לאומי מוותר על אותם 25%, ובהם אין הוא חוזר על המזיק כאשר חלק זה משתחרר אל הניזק. כל זאת כמובן אם מתמלא התנאי הקבוע בסעיף על הודעת הניזק למוסד... כך יש סטיה כמובן מהעקרון הנזקי של השבת המצב לקדמותו" (ע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21 (1984)).

כפי שעולה מפסק הדין בעניין פורמן וכפי שנכתב בספר תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, בעמוד 841, מקום בו סכום הגמלאות שהמדינה והמוסד לביטוח לאומי משלמים עולה על גובה הפיצויים, זכאי כל אחד מבעלי זכות החזרה לקבל מהמזיק חלק יחסי של מה ששילם, בהתחשב בגובה הגמלאות בו הוא נושא.

השילוב של שני העקרונות מביא לכך כי התובעים זכאים לקבל 25% מהחלק היחסי שיקבל המוסד לביטוח לאומי בתביעת השיבוב שלו.

25% מהחלק היחסי שיקבל המוסד לביטוח לאומי שווה ל- 25% מגובה הנזק לאחר ניכוי החלק היחסי שתקבל המדינה.